הכל התחיל בשיחת טלפון קצרה.

אמרתי לה שהשנה החלטתי לחגוג את החיים.

היא הקשיבה לי בלי להגיד כלום ואני ידעתי

שהיא מבינה.

ואז התחלתי לספר לה.

על אח שלי הגדול ז״ל שנפטר ביומולדת 36 והנה אני חוגגת איתו את המספר הזה 36.

כבר חודש אני חולמת עליו כל יום. הוא בא והולך. מדבר איתי שיחת חרשים ונעלם.

בבקרים תחושה של מועקה מלווה אותי.

ויחד איתה הגיעו גם השאלות.

אני הולכת למות? הוא כועס עלי? קשה לו? מה הוא רוצה ממני?????

אולי זה  בכלל משהו אחר.

נתתי לעצמי פשוט לעצום את העינים.

חשבתי על השנה שהיתה לי.

כמה עוצמה, נחישות ותעוזה היו בה גם במישור האישי שלי

וגם בעסק הקטן שלי, הבייבי השלישי שלי.

למדתי למרות כל הקשיים מכל שלב בדרך

ואני מבינה היום יותר מתמיד ששום דבר לא ברור מאליו

גם הדברים הכי קטנים

וגם אלו שלא קורים בכלל.

הבנתי שהשנה אני רוצה לחגוג. את הגיל והמספר המיוחד הזה.

את השאלות שלא תמיד יש להן תשובות

את הדרך שאני עושה למרות ועל אף הכל. פשוט לחגוג את החיים.

אח יקר שלי, מקווה שתבוא להגיד לי שלום גם ביומולדת 36.

אני בטח אספר לך שהחלטתי לחגוג מלאה באהבה עם כל החברות שלי שמלוות אותי ועוזרות לי לצמוח ולגדול

במסיבה קטנה שכולה נתינה, יצירה והרבה אהבה.

ככה אני רוצה לחגוג.